שכרינו מכל עמלינו - אלו הבנים!
/ גילה שאולי
בס"ד
את אריה לא הכרתי. אבל אני חושבת שהוא היה אדם מבורך. כשרצו לברך את האילן שאלו אותו, במה לברך אותך, האם בפירות, או בצל, או בְּאֲמַת מים - שהרי יש לך אותם, ממילא .
ואז אמרו לו: יהי רצון שנטיעות שלך יהיו כמותך.
ברכו אותו שהבנים יהיו כמותו.
ואשרי האיש, באמת - שאלו הם בניו.
חיים ולילך היו לפני דוגמא איך וכמה מקיימים מצוות כיבוד אם.
הכרתי אותם בבית אבות לשם הייתי מזדמנת לעיתים קרובות.
חיים ולילך עשו את כל מה שאפשר עבור אימם, שרה. עד שהחליטו להחזירה הביתה ולטפל בה בכוחות עצמם.
אני מתגעגעת אליהם. ומחכה לפגוש בהם בנסיבות משמחות.
שולחת להם באלו השורות את הערכתי ואת איחולי לשנה חדשה וטובה,
שנה של חיפוש, ומציאת, והעיקר - קיום רצונו יתברך.
והעיקר העיקר שיזכו ביחד עם אימם במעמד התגלות משיח צדקנו.
תיכף נעשה לחיים אחד גדול ואחר כך עוד אחד
ועוד לחיים לכבוד האביב ולחיים אחד לכבוד החורף.
ובקיץ נצלול לתוך הגל הגדול, הגל השביעי,
ובסוף נעשה לחיים שקוף. וככה
יפתחו לנו את השער בעת נעילתו.
ועל הגל השביעי נהיה מוּכַלִים בתוך מֵיכַל סגור ארוזים ומוגנים היטב.
ואז נבחר מתוך ששת אופני הדיבור
(דיבור כותב, דיבור מתפלל, דיבור שותק, דיבור מסתכל, דיבור מדבר, דיבור קורא)
את הדיבור השביעי, הדיבור המחייך.
והרכבת של שבת מתקרבת.
ולא ידענו מה יומינו מה לילנו – מה שעותינו מה שנתינו.
מה דיבור ושתיקה והאדמה מוצקה; קשה. עדיין לא מבוקעת, אבל כבר מבקשת מים.
אדמה רצופת ציפיות
לראות את האדמה, זה עושה אותנו רכים.
ואולי לך לילותינו וימינו היו טבעת
אינסופית של גוונים.
לקריאה
סגור
